מנהיגי העם, שאמורים להגן על החברה, הופכים לטורפים האכזריים ביותר שלה. שָׂרֶיהָ הם המנהיגים הפוליטיים [ביאור שטיינזלץ], והם נמשלים לברזל קטלני ולחיות טרף.
ההשוואה המדויקת היא כִּזְאֵבִים. הבחירה בחיה זו אינה מקרית; בשונה מהאריה שטורף אדם רק כאשר הוא רעב, הזאב טורף והורג גם כשאינו רעב כלל [מלבי"ם]. בדומה לכך, השרים פועלים לִשְׁפׇּךְ־דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת – פעולות ההרס והרצח מתבצעות על ידם באופן ישיר או עקיף [ביאור שטיינזלץ], מתוך יצר של אובדן או לשם רווח.
המניע המרכזי לאכזריות זו הוא לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע. השרים שופכים דם כדי לגזול מהנרצחים את עושרו ולחטוף את ממונם [רש"י, מצודת דוד]. הכפילות הלשונית בביטוי זה (פועל ושם עצם יחד) נועדה לחזק ולהדגיש את עוצמת החמדנות, והיא מתקשרת היטב לשחיתות של לקיחת שוחד בתמורה לשפיכות דמים [רד"ק].