השחיתות המוסרית לא עצרה בהנהגה הרוחנית והפוליטית, אלא חלחלה אל שורות האנשים הפשוטים, עד שכל מי שהיה חזק מחברו ניצל ושדד אותו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עַם הָאָרֶץ מושווים לעופרת, היסוד הגרוע והנחות ביותר מבין חלקי העם [מלבי"ם].
הנביא מפרט את סוגי הפגיעות השונים. בביאור המילים עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל, המלבי"ם מבחין ביניהן ומסביר כי המילה עושק מתייחסת לעבירה הקלה יותר של הלנת שכר שכיר, בעוד שגזל הוא לקיחת ממון של ממש. לעומתו, מצודת דוד מפרש את המילה עָשְׁקוּ כפגיעה פיזית בגוף, כדוגמת מכות.
הפגיעה בחלשים ביותר בחברה הייתה אכזרית במיוחד. נאמר כי וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ, כלומר במקום לקיים את החובה המוסרית ולתת להם צדקה, העם רימו אותם, עשקו אותם כלכלית, ציערו אותם ולקחו גם את המעט שהיה להם [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ, למרות שקיימת חובה מיוחדת לאהוב אותו [מצודת דוד].
הפרשנים מסכימים כי המילים בְּלֹא מִשְׁפָּט החותמות את הפסוק מסבירות את שורש הרע. כל המעשים הללו התאפשרו בשל היעדר מוחלט של מערכת משפט מתפקדת. באין דין ודיין בארץ נוצרה מציאות של הפקרות שבה כל איש עשה ככל העולה על רוחו.