יחזקאל, פרק כ״ב, פסוק ט׳

התדרדרות מוסרית חמורה ניכרת בירושלים, המאגדת בתוכה את שלוש העבירות החמורות ביותר: שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות. חטא שפיכות הדמים נגרם על ידי אַנְשֵׁי רָכִיל שהלכו מהחלשים אל החזקים והפיצו דיבות מתוך קנאה, בכוונת זדון מפורשת לְמַעַן שְׁפׇךְ־דָּם נקי ולהביא להריגתם של קורבנותיהם. במקביל חטאו בעבודה זרה, וְאֶל־הֶֽהָרִים אָכְלוּ בָךְ, כלומר אכלו מזבחי אלילים על פסגות ההרים, פולחן המהווה עבודה זרה בעצמו. השחיתות נחתמת בכך שגם זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ, מושג המתאר פריצות וגילוי עריות, או לחלופין מצביע על תכנון מזימות ורשע כללי.