קרה לכם פעם שראיתם איך מעשה רע אחד גורר אחריו עוד מעשים רעים והתנהגות לא טובה מתפשטת מאדם לאדם? הנביא מתאר מצב עצוב מאוד שהיה בירושלים, שבו העם התדרדר והתחיל לעשות את העבירות החמורות ביותר. הכל התחיל בגלל אַנְשֵׁי רָכִיל, אנשים שמתוך קנאה הלכו מאדם לאדם והפיצו שקרים ולשון הרע. המילים שלהם היו כל כך מסוכנות, עד שהנביא אומר שהם עשו זאת לְמַעַן שְׁפׇךְ־דָּם. כלומר, הרכילות שלהם גרמה לאנשים חפים מפשע להיפגע קשות ואפילו לאבד את חייהם.
משם המצב המשיך להחמיר. כאשר הנביא אומר וְאֶל־הֶֽהָרִים אָכְלוּ בָךְ, הוא לא מתכוון לטיול רגיל בטבע. הכוונה היא שהם היו עולים לפסגות ההרים ואוכלים שם בשר שהוקרב לאלילים, וכך בעצם השתתפו בעבודה זרה ועזבו את דרך ה׳. לבסוף, הנביא מסכם ואומר זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ. המילה זימה מתארת התנהגות של חוסר צניעות ופריצות. במקום להתנהג בכבוד, בטהרה ובדרך ארץ אחד כלפי השני, אנשי העיר עשו מעשים רעים ולא ראויים בתוך ירושלים.