יחזקאל, פרק כ״ב, פסוק ד׳

האשמה והרשע שנוצרו בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ והטומאה העמוקה שדבקה בך עקב העבודה הזרה וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר עָשִׂית טָמֵאת, הובילו יחד לעונש בלתי נמנע. במעשייך הרעים קירבת במו ידייך את הפורענות, כך שוַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ הטובים לקיצם המהיר, וַתָּבוֹא עַד שְׁנוֹתָיִךְ הרעות, שהן שנות גלות המשתנות תדיר לרעה. בשל כך ה' מוסר אותך לשליטת העמים, ועַל כֵּן נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם הקרובים שרואים את שפיכות הדמים בעיניהם. במקביל הפכת לדיבה וְקַלָּסָה לְכָל הָאֲרָצוֹת הרחוקות, שלועגות לך על כך שעזבת את אלוהייך, מעשה שאפילו הגויים אינם עושים.