נבואת התוכחה מופנית אל ירושלים, שעליה מצווה הנביא אֱמָר־לָהּ כי אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא, כלומר עיר ששקעה בחטאיה, לא עשתה תשובה ונותרה בטומאתה. כאשר הגיע עונשה, לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם, שמשמעותו שלא ירד עליה גשם ומטר ביום שבו חרה אף ה'. עצירת הגשמים התקיימה כעונש על עבודת האלילים, אך גם ממחישה כי בניגוד למי המבול ששטפו את זוהמת הארץ, החורבן הנוכחי לא לווה במים מטהרים, ולכן העיר נותרה בלכלוכה הרוחני גם לאחר שנענשה. מעבר לכך, היעדר הגשם מסמל את חוסר הזכויות והמעשים הטובים בעיר, שלא היו בה כדי להגן עליה ולהפוך את מידת הדין לרחמים ביום הקללה.
יחזקאל, פרק כ״ב, פסוק כ״ד
בֶּן־אָדָ֕ם אֱמׇר־לָ֕הּ אַ֣תְּ אֶ֔רֶץ לֹ֥א מְטֹהָרָ֖ה הִ֑יא לֹ֥א גֻשְׁמָ֖הּ בְּי֥וֹם זָֽעַם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.