קרה לכם פעם שסמכתם על מישהו שישמור עליכם וילמד אתכם, אבל הוא עשה בדיוק את ההפך? בעבר, הכוהנים היו אמורים להיות המנהיגים הרוחניים של העם. התפקיד שלהם היה לשמור על המקדש וללמד את כולם איך להתנהג נכון. אבל במקום לעשות את זה, הם קלקלו את המצב. הנביא אומר עליהם חָמְסוּ תוֹרָתִי. המילה חמס מתארת שוד או לקיחה של משהו בכוח. הכוהנים "שדדו" את התורה בכך שהם פשוט הפסיקו ללמד אותה, וכך הם מנעו מהעם ללמוד את החוקים והמשפטים שהם כל כך היו צריכים לדעת.
בגלל הזלזול הזה, הנביא ממשיך ואומר וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי, כלומר הם ביזו את הדברים הקדושים. הם התנהגו כאילו אין שום חוקים, ועל כך נאמר בֵּין־קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין־הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ. הם בעצמם לא שמרו על ההלכה, אכלו מבשר קדוש כשהם טמאים, ולא לימדו את בני ישראל להבחין בין מה שמותר למה שאסור.
ההתעלמות שלהם המשיכה גם לשבת. כאשר הכוהנים ראו אנשים מחללים את השבת ברחוב וסוחבים משאות, וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם. הם פשוט עצמו את העיניים כאילו הם לא רואים שום דבר, ולא העירו לחוטאים. בגלל כל המעשים האלו של המנהיגים, התוצאה העצובה הייתה וָאֵחַל בְּתוֹכָם. המילה הזו מגיעה מהמילה חילול, והכוונה היא ששמו של ה' והרצון שלו לא זכו לכבוד בעם, אלא לזלזול, וכל זה בגלל האנשים שהיו אמורים להיות המנהיגים והמורים הטובים ביותר.