יחזקאל, פרק ג׳, פסוק כ״א

אחריות הנביא חלה גם על אדם שהוחזק כצדיק בעברו, וכאשר וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתּוֹ צַדִּיק, כלומר הזהרת את הצדיק, אתה מונע ממנו להיכשל. אזהרה זו נחוצה משום שהצדיק עלול לחשוב לחטוא מתוך ביטחון עצמי, או שעליו להישמר לְבִלְתִּי חֲטֹא אפילו בשוגג קל, שכן במעמדו הדבר נחשב כחטא במזיד. מכיוון שהוא צדיק באופיו הוא נוטה לציית לתוכחה, ולכן וְהוּא לֹא־חָטָא ונמנע מלהוציא את מחשבתו אל הפועל. בזכות זהירותו והיענותו לאזהרה מובטח לו כי חָיוֹ יִחְיֶה כִּי נִזְהָר. בסופו של דבר התועלת מהאזהרה היא כפולה, שכן גם וְאַתָּה אֶת־נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ; אילו נמנעת מלהזהירו והוא היה מת בעוונו, היית נושא באחריות אישית לגורלו.