יחזקאל, פרק ג׳, פסוק כ״ג

הנביא יוצא אל הבקעה, וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה, וכאשר הוא מגיע הוא מגלה כי וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד יְהֹוָה עֹמֵד וממתין לו מבעוד מועד. המתנה זו מבטאת ענווה אלוהית שבה הרב מחכה לתלמיד, וכן נועדה להמחיש כי השכינה ממשיכה להשגיח על ציבור הגולים בבבל, אף על פי שהיא עומדת לצאת ולהחריב את ירושלים. מראה ההתגלות מתואר כַּכָּבוֹד, כלומר כדמות המרכבה האלוהית שאותה ראה הנביא בעבר עַל נְהַר כְּבָר. לנוכח התגלות זו, תגובתו המיידית היא וָאֶפֹּל עַל פָּנָי, פעולה המבטאת השתחוויה והכנעה מוחלטת לפני ה'.