ציוויו של ה' לנביא דורש הפנמה מוחלטת של המסר האלוהי, תוך דרישה לתשומת לב וקשב רב [שטיינזלץ]. הפסוק מציג קושי כרונולוגי לכאורה, שכן הוא מקדים את ההוראה קַח בִּלְבָבְךָ להוראה וּבְאָזְנֶיךָ שְׁמָע, אף שבאופן טבעי פעולת השמיעה קודמת להפנמה בלב [מלבי"ם].
כדי ליישב קושי זה, מציעים הפרשנים שתי דרכים מרכזיות. גישה אחת מסבירה כי סדר המילים מצביע על סיבה ותוצאה. האות וי"ו במילה וּבְאָזְנֶיךָ אינה וי"ו החיבור הרגילה, אלא משמעותה היא "לאחר ש-" או "מפני ש-". כלומר, רק לאחר שתשמע את הדברים באוזניך, עליך לשמור אותם היטב בלבך כדי שלא יישכחו [רד"ק, מצודת דוד].
מנגד, יש המפרשים כי שתי ההוראות מתייחסות לשני חלקים שונים בתפקידו של הנביא. ההוראה קַח בִּלְבָבְךָ מכוונת כלפי החזיונות הנבואיים העמוקים והמורכבים שהנביא עתיד לראות, כגון מעשה המרכבה ובניין המקדש העתידי. השגת מראות אלו דורשת הכנה מוקדמת של הלב. לעומת זאת, ההוראה וּבְאָזְנֶיךָ שְׁמָע מתייחסת לשליחותו המעשית של הנביא להוכיח את העם, משימה שעבורה די בהאזנה לדברי ה' והעברתם הלאה [מלבי"ם].