שליחותו של הנביא נתקלת בחומה בצורה של אטימות רוחנית. הסירוב לקבל את דברי הנבואה אינו נובע מכישלון אישי של השליח, אלא משקף מרד עמוק ומהותי נגד ה' עצמו.
הפרשנים מסבירים כי משמעות המילים יֹאבוּ ו-אֹבִים היא ירצו. הסיבה לכך שבֵית יִשְׂרָאֵל לֹא יֹאבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלֶיךָ אינה נעוצה בפגם כלשהו בנביא, בחוסר יכולתו לדבר בשפתם, או בכך שהם מואסים בו באופן אישי. הסירוב נובע אך ורק מכך שהם מואסים בדברי ה' ובתוכחתו, ולכן אֵינָם אֹבִים לִשְׁמֹעַ אֵלָי [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. גם אם הנביא ימסור לעם את דברי ה' בסדר המדויק שבו נאמרו לו, הדברים עדיין לא יתקבלו על לבם [מצודת דוד].
אטימות זו מתוארת באמצעות הביטוי חִזְקֵי מֵצַח, המהווה דימוי לאדם המעיז פנים ביותר, אשר מרים את מצחו ומקשה אותו בחוצפה ובעקשנות [מצודת דוד].