משק כנפיים אדיר וקולות רעש מלווים את תנועת המרכבה האלוהית בחזון הנביא. ההמולה הנשמעת אינה רק תיאור של תנועה במרחב, אלא ביטוי לתמורה רוחנית והיסטורית דרמטית המתרחשת בעולם.
הפרשנים מסכימים כי המילה מַשִּׁיקוֹת נגזרת משורש נשיקה, ומשמעותה שהכנפיים נוגעות, מתחברות ונוקשות זו בזו בעוצמה במהלך התעופה. [רש"י] מציין כי מתוך ההקשה של הכנפיים נשמעת שירה, ואילו [רד"ק] רואה בהקשה המהירה עדות למהירות הנסיעה של המרכבה. התנועה מתרחשת בתיאום מוחלט, כאשר קול האופנים המתגלגלים נשמע לְעֻמָּתָם, כלומר במקביל ובשווה לתנועת החיות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מעבר לתיאור החזותי והקולי, הפרשנים חושפים את הרובד הסמלי של המראה. גישה אחת רואה בקולות משק הכנפיים והאופנים המתרחקים עדות כואבת לסילוק השכינה מעל עם ישראל [מצודת דוד, אברבנאל]. [אברבנאל] מוסיף ומסביר כי תנועת החיות מסמלת את הסתלקות ההגנה של המלאכים והכוחות הרוחניים, בעוד שתנועת האופנים מסמלת את הסתלקות ההשפעה החיובית של כוחות הטבע והשמיים, כך שישראל נותרים ללא עזרה ושמירה. לעומת זאת, [מלבי"ם] מזהה בתנועה זו ביטוי להשגחה אלוהית החורגת מהסדר הטבעי. לדבריו, החיות מקבלות כוח עליון בכנפיהן ומורידות אותו מטה כדי לחולל הפיכות, להרגיז גויים ולשנות את פני הממלכות.
החזון נחתם בתיאור של רַעַשׁ גָּדוֹל. בעוד שההבנה הפשוטה היא שזהו סיכום שאון המרכבה המתרחקת, יש הקושרים את הרעש לפורענות הממשמשת ובאה. הרעש מסמל את הכוח האלוהי היורד לעולם כדי לחולל מלחמה וזעזוע [מלבי"ם], או שהוא מבטא את רעידת הארץ כולה לנוכח חורבנה העתידי של ירושלים [אברבנאל].