ה' מעניק לנביא חוסן פנימי כדי שיגבר על קשיות עורפו של העם, וממשיל את כוחו למושג כְּשָׁמִיר, בין אם מדובר בברזל איתן ובין אם ביצור פלאי המסוגל לבקע אבנים. בזכות סגולה אלוהית זו מבטיח לו ה' כי חָזָק מִצֹּר נָתַתִּי מִצְחֶךָ, כך שתקיפותו תשבור את התנגדות העם כשם שהשמיר חותך את סלע החלמיש. לאור כוח זה מצטווה הנביא לֹא־תִירָא אוֹתָם וְלֹא־תֵחַת מִפְּנֵיהֶם, כלומר עליו לא לפחד מפגיעתם ולא להרגיש נחות מול מעמדם. התנגדותם אמנם צפויה כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה, אך דווקא משום שהם מורדים הם אינם ראויים ליראה, ומאבקם בנביא יתבטל ולא יצליח להרע לו באמת.
יחזקאל, פרק ג׳, פסוק ט׳
כְּשָׁמִ֛יר חָזָ֥ק מִצֹּ֖ר נָתַ֣תִּי מִצְחֶ֑ךָ לֹֽא־תִירָ֤א אוֹתָם֙ וְלֹא־תֵחַ֣ת מִפְּנֵיהֶ֔ם כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.