נבואה זו פותחת את מסכת הפורענות העתידה לבוא על אדום באחרית הימים, ומסמיכה את מפלתם לגאולת ישראל. אף על פי שהנבואה מופנית כלפי הר שעיר, המזוהה גיאוגרפית עם ארץ אדום הסמוכה לירושלים, המשמעות רחבה הרבה יותר ומתייחסת לאימפריה הרומית ולעמי המערב [אברבנאל].
הרקע לכך נעוץ במסורת לפיה צפו בן אליפז מזרע עשיו ומשפחתו התיישבו באיטליה, וכך התמלאה רומי באוכלוסין מבני אדום. עם התעצמותה של רומי, כל הארצות שהיו תחת שלטונה יוחסו אף הן לאדום. לכן הנבואה מתחילה בתיאור חורבנו של הר שעיר ההיסטורי, אך ממשיכה אל מפלתה העתידית של אדום כולה, שהיא החיה הרביעית אשר הגלתה את עם ישראל. השנאה העמוקה של אדום לישראל אינה מקרית אלא נטועה עוד משלב ההיריון והלידה של יעקב ועשיו, ומשום כך נגזרה על אדום שממה מוחלטת [אברבנאל].