יחזקאל, פרק ל״ה, פסוק י״ד

מפלתה של אדום מוצגת כאירוע המתרחש על רקע של גאולה ושמחה עולמית, תוך יצירת ניגוד חריף בין גורל האומות לגורלה שלה.

הפרשנים מציגים מספר גישות באשר למהותה של אותה שמחה עולמית ולמועדה. גישה אחת קושרת את הדברים לאחרית הימים ולימות המשיח. על פי פירוש זה, המילים כִּשְׂמֹחַ כָּל הָאָרֶץ מתייחסות לזמן שבו תתגלה מלכות שמים בעולם וה' ישיב אליו את מלכותו. מאורע זה יביא לשמחה גדולה בכל הארץ, ודווקא אז תבוא השממה על אדום (רש"י ומצודת דוד).

גישה אחרת ממקדת את השמחה בשיבת ציון. השמחה הכללית תתרחש כאשר עם ישראל ישוב לנחלתו וישב בה בשלווה. העונש של אדום יהיה כפול: היא תיאלץ לחזות בשמחתו של עם ישראל קודם למפלתה, ובזמן שכל העולם ישמח מאירוע זה, היא תהפוך לשממה ואבל (מלבי"ם וביאור שטיינזלץ).

רובד פרשני נוסף מתמקד במבנה הלשוני של הפסוק ורואה בו ביטוי לעיקרון של מידה כנגד מידה. לפי גישה זו, האות כ' במילה כִּשְׂמֹחַ משמשת כ"כף הדמיון", והיא מקבילה לפסוק הבא המדבר על שמחת אדום במפלת ישראל. כלומר, ישנה השוואה מדויקת: בדיוק כפי שאדום שמחה על חורבנה של נחלת ישראל, כך עתידה כל הארץ לשמוח על חורבנה ושממונה של אדום (רד"ק ומלבי"ם).