החורבן הצפוי לאדום יקיף את כל חבלי הארץ ולא יותיר מקום מפלט. העונש שנגזר על העם אינו יציאה לגלות אלא הרג המוני, כך שגם לאחר סיום הכיבוש עצמו ימשיכו להרוג ביושבי הארץ [מלבי"ם]. כאשר ינסו הנמלטים לנוס אל הָרָיו, האויב ישיג אותם גם שם ויהרוג אותם [מצודת דוד]. הטבח לא יוגבל רק לאזורי הלחימה שעל ההרים, אלא יתפשט לכל עבר [מלבי"ם]: אל גִּבְעוֹתֶיךָ, אל וְגֵיאוֹתֶיךָ שהם העמקים והמעברים שבין הגבעות, ואל כל אֲפִיקֶיךָ, שהם הנחלים והמקומות שבהם המים זורמים בחוזקה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
מבחינה סגנונית, הנבואה עוברת מדיבור על אדום בגוף שלישי (הָרָיו) לפנייה ישירה אליו בגוף שני (גִּבְעוֹתֶיךָ וְגֵיאוֹתֶיךָ). מעבר זה בין נוכח לנסתר בתוך משפט אחד הוא דרך התבטאות שכיחה ומקובלת במקרא [רד"ק].