הנבואה חוזה חורבן מוחלט וסופי על אדום, שיתרחש באחרית הימים [מלבי"ם]. היעד לפורענות הוא את הר שעיר, ביטוי המכוון לכרך הגדול שבאדום [אברבנאל], או לחלופין מתייחס לכלל צאצאי האומה שמקורם בהר שעיר ומשם נפוצו [מצודת דוד].
הפרשנים עומדים על הכפילות התחבירית בביטוי לשממה ושממה. מבחינה לשונית, המילה לשממה היא שם עצם, השקולה במשקלה הדקדוקי למילים כמו 'שמלה' או 'שפחה' [רד"ק, מלבי"ם, מנחת שי]. באשר למשמעות הכפילות, הגישה המרכזית היא שהחזרה על המילה נועדה להדגיש את העוצמה וההיקף העצום של השממון [מצודת דוד]. עם זאת, יש הרואים בכך תיאור של תהליך מתמשך: לאחר השממה הראשונית, תושת על המקום שממה שנית, כך שהחורבן יוכפל ותתווסף שממה על גבי שממה [מלבי"ם].
גישה נוספת מחלקת את הכפילות לשני ממדים שונים של ריקנות. השממה הראשונה מכוונת כלפי יושבי הארץ המקומיים שיגלו ממנה ויעזבו אותה, ואילו השממה השנייה מכוונת כלפי עוברי אורח מבחוץ שיחדלו לפקוד את המקום [אברבנאל].
חלוקה זו מובילה להמשך הפסוק, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנּוּ עֹבֵר וָשָׁב. הפסוק מסביר למעשה את מהות השממה השנייה, ומבאר שהארץ תהיה כה חרבה עד שאפילו עוברי אורח לא יחצו אותה עוד [אברבנאל, מלבי"ם]. בניגוד לעם ישראל שעתיד לשוב לאדמתו, חורבנה של אדום יהיה נצחי וילווה בהרג עצום בהרים ובגאיות. מטרת המפלה המוחלטת והסופית הזו היא להוכיח לעין כול כי מדובר בפעולה אלוהית של ה', ולא במהלך אנושי רגיל [אברבנאל].