שעת משבר וגלות הופכת לקרקע פורייה עבור שאיפות התפשטות, כאשר אדום מזהה את חורבנם של בני ישראל כהזדמנות היסטורית לתבוע בעלות על נחלתם.
הפרשנים מסכימים כי כאשר אדום מצהיר אֶת־שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת־שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת, הכוונה היא לממלכות המפוצלות של יהודה וישראל ולנחלותיהן הגיאוגרפיות, ירושלים ושומרון [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, חומת אנך, אברבנאל, מלבי"ם]. אף שהפסוק מזכיר שתי ארצות, המילה וִירַשְׁנוּהָ מופיעה בלשון יחיד, שכן מהותית מדובר בארץ אחת שרק חולקה פוליטית לאחר ימי דוד [רד"ק].
מבחינה היסטורית וגיאוגרפית, האדומים תכננו לנצל את גלות בבל כדי לפלוש ולספח את שטחי יהודה אל תוך ארץ אדום [ביאור שטיינזלץ]. יש הרואים באדום רמז נבואי לאימפריה הרומית, שאכן כבשה את הארץ והחזיקה בה מאות שנים לאחר חורבן הבית השני [אברבנאל]. המניע לתביעה זו נובע מתפיסתו של עשיו, שסבר כי משגלו בני יעקב, הוא נותר היורש החוקי הקרוב ביותר לנחלת האבות [חומת אנך]. תביעת ירושה זו מהדהדת תוכנית קדומה של עשיו, שתכנן להסית את ישמעאל להרוג את יצחק על רקע ירושת אברהם, במטרה להרוג לאחר מכן את ישמעאל כגואל דם ולרשת את שניהם יחד [רש"י].
אולם, תוכניות אלו מתנגשות עם הקביעה וַיהֹוָה שָׁם הָיָה. גישה מרכזית בקרב הפרשנים רואה במשפט זה ביטוי להשגחתו של ה׳, השומע את דברי הבלע, יודע את מחשבותיהם הנסתרות של האדומים, וידאג להכשיל את שאיפותיהם ולהשיב את גמולם בראשם [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, אדום התעלם מכך שזהו מקום המקדש. השכינה מעולם לא עזבה את המקום, מה שמוכיח שהגלות היא זמנית בלבד. ה׳ לא יפקיר את נחלתו בידי אומה שביזתה את הבכורה ושנאה את מצוות המילה והקרבנות [מצודת דוד, חומת אנך, אברבנאל].
גישה נוספת מרחיבה את משמעות המילים וַיהֹוָה שָׁם הָיָה וטוענת כי אדום לא ביקש לרשת רק את האדמה, אלא גם את ה׳ עצמו. אדום טען שמאחר שישראל חיללו את שם ה׳ וגלו, הוא נכנס תחתיהם כעם הנבחר. ה׳ מפריך טענה זו וקובע שרדיפת אדום את ישראל בגלות לא נבעה מקנאה אמיתית לכבוד ה׳, אלא משנאה עמוקה וזדון [מלבי"ם].