גורלה של אדום נחתם בגזירת חורבן מוחלטת, אשר בניגוד לעמים אחרים, לא תזכה לתקומה לעולם. הפרשנים מסכימים כי הביטוי שִׁמְמוֹת עוֹלָם מצביע על מצב תמידי של עזובה והרס, שיימשך לנצח ללא קץ.
באשר למילים וְעָרֶיךָ לֹא תישבנה (קרי: תָשֹׁבְנָה), ישנה משמעות כפולה הנובעת מההבדל בין האופן שבו המילה נכתבת לאופן שבו היא נקראת. לפי הכתיב המילה היא תישבנה, המצביעה על עניין של יישוב, כלומר ערי אדום לא ייושבו מחדש. אולם לפי הקרי המילה היא תָשֹׁבְנָה, המלמדת שהערים לעולם לא ישובו לקדמותן ולמצבן המקורי [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. חורבן זה ייחודי לאדום; בעוד שלגבי אומות אחרות, כדוגמת מצרים ועמון, הבטיח ה' שישיב את שבותן וישקם אותן באחרית הימים, ערי אדום נידונו לשממה נצחית [רש"י]. גם אם ינסו לבנות את עריהם מחדש, ה' יהרוס את בניינם לבלי שוב [מלבי"ם].
סופו של הפסוק, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה', מבהיר את מטרת העונש. מתוך החורבן הסופי והבלתי הפיך, תתברר ותיוודע בעולם נאמנותו של ה' לשלם גמול ראוי ולהעניש את הרשעים [מצודת דוד, מלבי"ם].