חטאם של אויבי ישראל אינו מסתכם רק במעשיהם נגד העם, אלא מגיע לכדי עזות מצח ופגיעה ישירה בכבודו של ה'.
על המילים וַתַּגְדִּילוּ עָלַי בְּפִיכֶם מסבירים הפרשנים כי מדובר בדיבורים של גאווה והתנשאות כלפי ה' [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. גישה זו מקבלת נופך נוסף בדבריו של המלבי"ם, המפרש זאת כאמירות תאולוגיות מבהילות שהשמיעו כלפי האלוהות. מנגד, הרד"ק מציג זווית אחרת לגאווה זו, ומסביר כי עצם המחשבה של האויבים שה' אינו שומע את דבריהם הרעים היא ההגדלה והחוצפה שלהם.
לגבי המילה וְהַעְתַּרְתֶּם, רוב הפרשנים מסכימים כי משמעותה היא ריבוי והעצמה, בדומה לביטוי המקראי המתאר ענן קטורת סמיך ורב [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. בהקשר של הפסוק, וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם מתאר כיצד הם הרבו להשמיע דברי חירוף, גידוף ומילים קשות כלפי ה' [מצודת דוד, רד"ק]. יש שרואים בריבוי דברים זה ביטוי לחלומות הכיבוש וההתפארות של האויב [ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים זאת ככניסה לפרטים משמיצים, מלאי דופי והבל שסיפרו על ה' [מלבי"ם].
הפסוק נחתם בהצהרה אֲנִי שָׁמָעְתִּי. למרות מחשבתם של האויבים, ה' מבהיר כי שום דבר אינו נעלם מידיעתו; הוא שמע את כל דברי הבלע, והם פוגעים ישירות בכבודו [מצודת דוד, מלבי"ם].