הנבואה מכריזה על חורבן מוחלט וגורף שיחול על אדום, חורבן שיקיף הן את המרכזים העירוניים והן את האומה כולה כעונש על פשעיהם ההיסטוריים.
הפסוק פותח בגזירה עריך חרבה אשים. המילה חרבה משמעותה הרס וחורבן [מצודת ציון]. לפי חלק מהמפרשים, פנייה זו מכוונת לעיר הגדולה רומי ולשאר הערים שבהן שלטו בני אדום, שעתידות להיחרב כעונש על כך שהחריבו את בית המקדש השני והרגו את ישראל בחרב מתוך איבת עולם [אברבנאל].
לאחר תיאור חורבן הערים, הפסוק מוסיף וְאַתָּה שְׁמָמָה תִהְיֶה. בעוד שהחלק הראשון של הפסוק מתמקד בערים עצמן, המילה וְאַתָּה מרחיבה את גזירת השממה על כלל הארץ כולה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת רואה במילה זו פנייה לעם שעיר עצמו, אשר יושמד ויכלה בכל מקום שבו יימצא [רד"ק].
תכליתה של השממה המוחלטת מבוטאת בסוף הפסוק: וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי ה'. ההכרה בה' תצמח מתוך ההבנה והראייה שהוא נאמן לשלם גמול ולהעניש את אדום על מעשיהם [מצודת דוד].