נבואת הפורענות המופנית כלפי אדום נסמכת לנבואות על ישועת ישראל, שכן שיבת ציון וגאולת ישראל כרוכות במפלתה של אדום. בני אדום הרעו לישראל בימי הבית הראשון ושמחו על חורבנו, ולכן עונשם ההיסטורי מתרחש במקביל לתקומת ישראל [רד"ק, מלבי"ם].
הציווי שִׂים פָּנֶיךָ עַל משמעותו הפניית המגמה ותשומת הלב אל עבר היעד [ביאור שטיינזלץ]. היעד הוא הַר שֵׂעִיר, היא ארץ אדום השוכנת מדרום לארץ ישראל. אזור זה הוא רכס הרים, ולכן השם משמש ככינוי כללי לארץ ההררית כולה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הנבואה נוקטת בשם זה משום שמוצאם ההיסטורי של בני אדום הוא מהר שעיר, ומשם הם נפוצו לאזורים אחרים [מצודת דוד].
מבחינת נוסח המקרא, הצירוף עַל הַר מדויק ומוקפד. מסורות הכתיב מאשרות כי יש לקרוא במילה "על" ולא "אל", שכן הפסוק אינו מופיע ברשימות המסורה המונות את המקומות החריגים שבהם נכתב "אל הר" [מנחת שי].