יצא לכם פעם לשמוע מישהו אומר דברים לא יפים, כשהוא בטוח לגמרי שאף אחד לא מקשיב לו? זה בדיוק מה שקרה עם העם של אדום. הם הסתכלו על ארץ ישראל כשהיא הייתה חרבה וריקה, והתחילו לדבר עליה בזלזול, אבל הם לא ידעו שה' שומע הכול. ה' אומר להם שהוא מקשיב היטב לכל הנָאָצוֹתֶיךָ שלהם, כלומר למילות החוצפה והביזיון שהם הטיחו בהרי ישראל, ומסביר להם שמי שמזלזל בארץ ישראל, בעצם פוגע בה' עצמו.
כשהאדומים ראו את הארץ, הם אמרו שָׁמֵמוּ. הם התכוונו לכך שהארץ נשארה שוממת וריקה מיושביה, והם קיוו בלב שעם ישראל לעולם לא יחזור הביתה. בגלל שארץ אדום הייתה ממש קרובה וצמודה לארץ יהודה, הם הרגישו שעכשיו הארץ הריקה שייכת להם, ולכן הם הכריזו לָנוּ נִתְּנוּ לְאָכְלָה. הם חשבו שהם יוכלו פשוט לקחת את הארץ לעצמם, ליהנות ממנה ולאכול את כל הפירות והיבול החקלאי שגדל בה. אבל ה' מבהיר להם שהתקווה שלהם לא תתגשם, ושהוא לא ישתוק על המילים הרעות שהם אמרו.