יחזקאל, פרק ל״ו, פסוק כ׳

גלות בית ישראל היוותה פגיעה ישירה בכבוד ה', שכן כאשר העם וַיָּבוֹא כגוף אחד מלוכד אל הגולה, כביכול גם ה' גלה יחד עמו. הם הגיעו דווקא אֶל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם, אומות שכבר שמעו על נפלאות ה' בעבר, במטרה לפרסם שהגלות היא עונש על חטאיהם ולא גורל עיוור. למרות זאת, עצם נוכחותם בארץ זרה יצרה מצב בו וַיְחַלְּלוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי, כלומר השפילו את כבוד ה'. הגויים הסיקו בטעות שה' חלש ואינו מסוגל להגן על עמו, בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם־ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ, מסקנה שהתעצמה דווקא משום שהגולים הפגינו אחדות והתנהגות טובה. חילול השם החמיר עוד יותר כאשר בני ישראל עצמם התביישו להודות בחטאם, ותירצו את הגלות בחסרונותיה של הארץ.