יחזקאל, פרק ל״ו, פסוק ל״א

לאחר הישועה והטובה שה' ישפיע על העם, תתעורר בהם חרטה והם יעשו חשבון נפש היסטורי. אז וּזְכַרְתֶּם אֶת־דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, שהן תכונות הנפש והמידות הפגומות, וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־טוֹבִים, שהם המעשים הפסולים שיצאו מהן. זיכרון מתמיד זה נדרש משום שהתשובה נעשתה מתוך לחץ ויראה, ולכן החטאים נותרו בדרגת שגגה המחייבת וידוי. בעקבות כך וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם, כלומר תחושו סלידה ובושה עמוקה או תרגישו כמי שראויים להיכרת, עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם הנובעים מעיוות השכל וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם שהם המעשים עצמם. בושה פנימית זו על כפיות הטובה כלפי ה' מהווה את תמצית התשובה ומביאה לכפרה.