נבואה זו מופנית ישירות אל נופיה הפיזיים של הארץ, ההרים, הגבעות, האפיקים והגיאיות, אשר ספגו את חרפת החורבן והגלות. ה' פונה אל הארץ ומכריז כי בקנאתי ובחמתי דיברתי, כלומר מתוך זעם רב [ביאור שטיינזלץ], וזאת יען כלימת גוים נשאתם, בעבור הבושה וההשפלה שהארץ ועם ישראל סבלו מידי אומות העולם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, הצירוף כלימת גוים מופיע כאן באופן ייחודי ללא ה"א הידיעה, בניגוד לפסוק המופיע בהמשך הפרשה שבו נכתב "כלימת הגויים" [רד"ק].
הפרשנים עומדים על מהותה של אותה כלימה ועל זהות הפוגעים. בעוד שחלק מהאומות כבשו את הארץ ולקחו אותה לנחלה, היו אומות אחרות שלא ירשו את הארץ בפועל, אלא רק לעגו, ביזו והכלימו את אדמת ישראל על חורבנה. זעמו של ה' מופנה כעת גם כלפי אותן אומות שלעגו, והוא גוזר עליהן פורענות [מלבי"ם]. בעקבות הסבל וההשפלה שעם ישראל נשא, ה' נשבע כי הגלגל יתהפך ואותם גויים הם אלו שישאו את כלימתם שלהם [אברבנאל].
לנשיאת הכלימה של הארץ ישנה גם משמעות פיזית וחקלאית. בתקופת הגלות, כאשר הארץ נשלטה על ידי זרים, ההרים היו מקוללים והתבואות התקלקלו, שכן שפע הארץ מכוון על ידי ההשגחה האלוהית עבור עם ישראל בלבד. לכן, כאשר ה' פוקד את אדמתו מחדש לקראת שובם של ישראל, הארץ עתידה לשוב לברכתה, לתת את ענפיה ולשאת פרי כבימים עברו [אברבנאל].