יצא לכם פעם לראות גינה עזובה שהצמחים בה נבלו, וברגע שהגנן האמיתי שלה חזר אליה, הכול לבלב ופרח מחדש? תארו לעצמכם שזה בדיוק מה שקרה לארץ ישראל. ה' פונה ישירות אל ההרים, הגבעות והעמקים של הארץ. בזמן שעם ישראל היה בגלות רחוק מהבית, עמים אחרים שלטו בארץ, ואפילו צחקו ולעגו על כך שהיא חרבה ושוממת. ה' אומר להרים בקנאתי ובחמתי דיברתי, כלומר הוא מדבר מתוך כעס רב על אותם עמים, וזה קורה יען כלימת גוים נשאתם, בגלל הבושה וההשפלה שהארץ ועם ישראל סבלו מהם.
ה' מבטיח שהגלגל יתהפך, ואותם עמים שלעגו לארץ יישאו בעצמם את הבושה שלהם. אבל יש כאן עוד משהו מיוחד: בזמן שהארץ נשלטה על ידי זרים, היא כאילו סירבה להצמיח יבול והתבואה התקלקלה, כי השפע שלה ניתן מה' במיוחד ורק עבור עם ישראל. עכשיו, לקראת החזרה של עם ישראל הביתה, ה' מברך את האדמה מחדש כדי שהעצים יחזרו לתת פירות טעימים ויפים, ממש כמו בימים של פעם.