תארו לעצמכם מצב שבו מישהו לא רק לוקח לכם משהו שאתם אוהבים, אלא גם צוחק ושמח לראות שאתם עצובים. זה בדיוק מה שקרה לארץ ישראל. כשהעם שלנו נאלץ לעזוב את הארץ ולצאת לגלות, עמים אחרים מיהרו להשתלט עליה. הם לא עשו זאת רק כדי להרוויח שטח חדש, אלא מתוך שנאה אמיתית ושמחה לאיד. בגלל המעשה הזה ה' כועס מאוד ומבטיח להעניש אותם. המילים אם לא משמשות כאן כמו שבועה חמורה ואזהרה, והביטוי באש קנאתי מתאר עד כמה הכעס של ה' גדול.
הכעס הזה מופנה קודם כל אל שארית הגוים, הכוונה היא לפלשתים שנשארה מהם רק קבוצה קטנה אחרי שחטפו מכה קשה ממלך מצרים. בנוסף ה' כועס על אדום כלא, כלומר על כל העם האדומי. הגויים האלה לקחו להם, לקחו לעצמם, את הארץ. אבל ה' קורא לה ארצי, הארץ שלי, כי זו הארץ המיוחדת שבה הוא שוכן.
אותם עמים לקחו את הארץ בשמחת כל לבב. השמחה שלהם לא הייתה רק על כך שזכו בארץ, אלא בעיקר בגלל ששמחו לראות בנפילתם של ישראל. הם התנהגו בשאט נפש, שזה אומר שהם הרגישו זלזול עמוק ושנאה כלפי עם ישראל. כל המטרה שלהם הייתה למען מגרשה לבז, כלומר הם רצו לראות את ישראל מגורשים מהבית שלהם רק כדי שיוכלו לבזוז ולקחת את כל הרכוש שנשאר מאחור.