תארו לעצמכם מצב שבו נגמר לכם האוכל בבית, ואתם נאלצים ללכת לשכנים ולבקש מהם פרוסת לחם. זו תחושה לא כל כך נעימה, נכון? בעבר, ארץ ישראל הייתה תלויה מאוד בגשמים, וכשהם לא ירדו, לא היה מספיק יבול. במצבים כאלה, בני ישראל נאלצו לעזוב את הארץ ולנדוד למדינות אחרות רק כדי למצוא מזון ולשרוד.
האומות האחרות היו צוחקות עליהם, קוראות להם עם עני שאין לו לחם, ובני ישראל הרגישו בושה גדולה כשהיו צריכים לבקש מהם טובות ונדבות. לבושה הזו קוראים חרפת רעב בגוים.
אבל ה׳ מבטיח מציאות חדשה וטובה יותר. הוא מבטיח להרבות את פרי העץ ואת תנובת השדה, כלומר להצמיח המון פירות וצמחים בשפע אדיר. הוא עושה זאת כדי שלא תקחו עוד, כלומר לא תישאו ותסבלו יותר את אותה בושה של רעב. השפע הזה נועד לא רק כדי שלכולם יהיה אוכל משביע, אלא כדי להראות לכל העולם שה׳ מקשיב לתפילות של עם ישראל, משגיח עליהם, ומוריד להם גשם וברכה באהבה.