יחזקאל, פרק ל״ו, פסוק כ״ד

הבטחת קיבוץ הגלויות אינה רק פעולה של העתקה גיאוגרפית, אלא מהלך רוחני ולאומי עמוק שנועד לתקן את כבוד שמים ולהשיב לארץ את חיוניותה.

הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי המניע העיקרי לקיבוץ הגלויות הוא קידוש שם ה'. במהלך הגלות נוצר חילול ה' כאשר אומות העולם לעגו לישראל ואמרו שאף על פי שהם העם של ה', הם נאלצו לצאת מארצו. על ידי הוצאת ישראל מהשעבוד לאומות והחזרתם למולדתם, ה' מקדש את שמו ומסיר את חילול השם שנוצר בעולם [מלבי"ם, מצודת דוד].

הפסוק משתמש בכפילות לשונית כדי לתאר את היקף הקיבוץ. המילים מִן הַגּוֹיִם מתייחסות לאומות הקרובות שבהן ישראל היו משועבדים, בעוד שהביטוי מִכָּל הָאֲרָצוֹת מכוון למקומות המרוחקים יותר שאליהם העם נפוץ [מלבי"ם]. מבחינה נוסחית, יש להקפיד על הקריאה המדויקת מִן הַגּוֹיִם, ומי שגורס במקום זאת "מן העמים" טועה בגרסתו [מנחת שי].

ההבטחה החותמת את הפסוק, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם, טומנת בחובה גם את שיקומה הפיזי של הארץ. בתקופת הגלות, ארץ ישראל התכווצה ואיבדה את ממדיה הרחבים, בדומה לעור של צבי שמתכווץ לאחר שמפשיטים אותו. הסיבה לכך היא שהתרחבותה של הארץ ושפעה ניזונים מכוח לימוד התורה של עם ישראל בתוכה. כאשר העם חטא, עזב את התורה וגלה מארצו, הארץ איבדה את מידותיה המקוריות ואת יכולתה להכיל. לכן, ההבטחה להשיב את העם אל אדמתו כוללת את החזרת עטרת הארץ ליושנה, כך שהיא תתרחב מחדש ותוכל להכיל ברווחה את כל ישראל השבים אליה [אהבת יהונתן].