יחזקאל, פרק ל״ו, פסוק כ״ט

הקשר ההדוק שבין טהרה רוחנית לשפע גשמי עומד בבסיס ההבטחה האלוהית, כאשר סילוק החטא מהווה תנאי מקדים להסרת קללת הרעב.

וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם משמעו סילוק והרחקה של העוונות והפשעים שהעם היה מורגל בהם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ישועה זו מתבצעת על ידי כך שה' יעורר את לב העם להיזהר מן החטא [מצודת דוד], ואף על פי שיצר הרע עדיין יהיה קיים בעולם, ה' יתערב ויושיע אותם באופן פעיל מהטומאות [מלבי"ם]. התרחקות זו מן הפשעים היא למעשה המימוש המעשי של ההבטחה לפיה ישראל יהיו לעם לה' [אברבנאל].

מיד לאחר הטהרה מגיעה הברכה החקלאית, שכן חזרת הטהרה לישראל משיבה את הברכה וריח הפירות שפסקו בעקבות החטא [מלבי"ם]. וְקָרָאתִי אֶל־הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ מתאר מטאפורה של ציווי, שבה ה' פוקד על התבואה לפרות ולרבות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. קריאה זו באה לידי ביטוי בהשגחה אלוהית ישירה שבה ה' מוריד גשמי ברכה על התבואה, ובו בזמן שומר עליה מפני פגעים חקלאיים כדוגמת שידפון וירקון [רד"ק]. שפע גשמי זה נועד להוכיח ולהראות כי ה' הוא אלוהיהם הדואג לכל מחסורם [אברבנאל].

התוצאה הישירה של ברכה זו היא וְלֹא־אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב. ריבוי הדגן מבטיח שלא יהיה חסר מזון, אך מטרתו העמוקה יותר היא למנוע מצב שבו העם יזדקק לרכוש תבואה ופירות מהגויים שסביבם, ובכך יינצל מחרפת רעב ותלות באומות העולם [מלבי"ם, אברבנאל].