הבטחת הגאולה לעם ישראל מלווה בהבהרה נוקבת לגבי המניע האמיתי העומד מאחוריה: התשועה אינה נובעת מזכויותיו של העם, אלא מהצורך העליון לשקם את כבוד ה' בעולם.
הפרשנים מסבירים כי המילים אֲנִי עֹשֶׂה מתייחסות לעצם התשועה [רש"י], ובאופן מעשי להוצאת בני ישראל מארצות הגלות והשבתם לארצם [מצודת דוד]. פעולה זו נעשית למען שמו של ה' אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, כלומר השם שהתחלל על ידי העם ובעקבות מצבם בין האומות [מצודת דוד].
ההדגשה כי הגאולה תתרחש לֹא לְמַעַנְכֶם טומנת בחובה יסוד של תקווה וביטחון בקביעותה של הגאולה. אילו הייתה החזרה לארץ תלויה בזכויות העם, בני ישראל היו עלולים ליפול לייאוש ולחשוש שמא יצר הרע יכשיל אותם שוב, הארץ לא תסבול את חטאיהם, והם יוגלו בשנית [צאינה וראינה]. בנוסף, גאולה התלויה במעשים הייתה מחייבת את ה' להעניש ולהגלות אותם שוב על כל חטא עתידי. משום כך, דווקא העובדה שהגאולה נעשית אך ורק למען שמו של ה', מבטיחה שהיא תהיה שלמה וסופית. ה' יפעל באופן אקטיבי לטהר את העם כדי שלא יחטאו עוד, ובכך יבטיח ששמו לא יתחלל פעם נוספת [מלבי"ם, צאינה וראינה].