הבטחה נבואית זו צופה מהפך רוחני עמוק בטבע האדם לעתיד לבוא, שבו תוחלף העקשנות הפנימית במוכנות מלאה וטבעית לקבלת הטוב. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההבטחה להעניק לֵב חָדָשׁ משמעותה בריאת יצר חדש וטוב, לב ישר המקשיב למצוות ה'. המילה וְרוּחַ מתפרשת כרצון וכוונה [מצודת ציון]. ישנה חלוקה פנימית בין המושגים: ה"רוח" היא המקור המעלה את המחשבות והציורים אל הלב, ואילו ה"לב" הוא השליט המכריע ומוציא את התאוות אל הפועל. לעתיד לבוא, הן המחשבות והן כוח ההכרעה יטו אך ורק לטובה [מלבי"ם], מתוך מוכנות לקבל את דברי ה' באהבה [רד"ק].
בהמשך, ההבטחה וַהֲסִרֹתִי עניינה עקירה והסרה [מצודת ציון] של לֵב הָאֶבֶן. לב זה מסמל את היצר הרע ואת הלב החזק, הקשה והרשע [מצודת דוד, רד"ק]. זהו לב שאטום לקבלת מוסר ותוכחה, ממש כשם שקשה לחקוק באבן [מלבי"ם]. במקומו יוענק לֵב בָּשָׂר, שהוא לב רך, נכנע ומרגיש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], המקבל בקלות את יראת ה' ואהבתו ומשועבד להגיונו של השכל [מלבי"ם, אברבנאל].
מתוך הבטחה זו לביטול היצר הרע, עולה שאלה פילוסופית על מהות הבחירה החופשית לעתיד לבוא. גישה אחת מסבירה כי הבחירה החופשית לא תתבטל כלל. השינוי ינבע מכך שה' יעשה ניסים כה גדולים לעיני כל, עד שבני האדם יתמלאו ביראה טבעית. הנטייה לתאוות גשמיות תעלם מאליה, והאדם ישוב למצב של שלמות רוחנית, כפי שהיה אדם הראשון קודם החטא [אברבנאל]. גישה אחרת מציעה זווית שונה וטוענת כי אכן התאוות החומריות ייעלמו לחלוטין, אך עדיין תישאר סכנה של חטא מסוג אחר, רוחני יותר. נתינת "לב הבשר" מסמלת מציאות שבה בני האדם עלולים להשתוקק לעלות ולהשיג אור אלוהי גבוה בטרם עת, בדומה לחטאים המיוחסים למלאכים, מתוך רצון להשיג קרבה ושלמות לפני שהשכל בשל לכך [אהבת יהונתן].