ארץ ישראל מצטווה להתעורר משממונה ולהכין את עצמה לקראת שובו הקרוב של עם ישראל, באמצעות הצמחת יבול שופע. הארץ נתונה תחת השגחה אלוהית מיוחדת, וכאשר עם ישראל אינו יושב עליה, היא עוצרת את פירותיה. כעת, הארץ נקראת שלא לעצור עוד את תנובתה ושלא לחשוש שמא זרים יאכלו את הפירות, משום ששובו של העם קרוב, תהליך שהחל היסטורית בימי כורש [מלבי"ם].
הקריאה להרים ענפכם תתנו משמעותה שהם לא יהיו עוד שממה, אלא יצמיחו את ענפיהם ויישאו פרי למאכל עבור העם השב לארצו [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המילה תשאו מבטאת צמיחה וגדילה [מצודת ציון]. מבחינה דקדוקית, רוב הספרים מנקדים את המילה ופריכם בסגול באות פ', אף שישנם כתבי יד שבהם היא מנוקדת בחיריק [רד"ק, מנחת שי].
המילה קֵרְבוּ מתייחסת לעם ישראל שמתקרב לשוב לארצו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הצורה הדקדוקית של המילה מצביעה על פעולה אקטיבית: העם מקרב את עצמו ועושה הכנות לקראת החזרה, בדומה לאישה הרה שקרבה ללדת [מלבי"ם]. גישה נוספת מסבירה כי העם מקרב את ביאתו לארץ באמצעות חזרה בתשובה ומעשים טובים. כמו כן, יש המפרשים כי המילה אינה מתייחסת לעם עצמו, אלא ליום הגאולה של ה' שהולך ומתקרב [רד"ק].