יחזקאל, פרק ל״ו, פסוק ח׳

הפנייה אל הָרֵי יִשְׂרָאֵל היא ציווי לארץ, הנתונה להשגחת ה', להתעורר משממונה ולהכין את עצמה לקראת שובו של העם. הארץ, שעצרה את פירותיה בזמן הגלות, נקראת כעת שלא לחשוש שמא זרים יאכלו את יבולה, אלא להצמיח שפע: עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ ותחדלו מלהיות שממה, וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ ותגדלו פרי למאכל עבור עַמִּי יִשְׂרָאֵל. סיבת הציווי היא כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא, כלומר העם מתקרב ועושה הכנות פעילות לחזרתו בדומה לאישה הקרבה ללדת, או מקרב את הגאולה באמצעות תשובה ומעשים טובים. לחלופין, מילים אלו מציינות כי יום הגאולה של ה' הוא שהולך ומתקרב.