הנבואה מבטיחה תהליך של התעצמות דמוגרפית ופיזית בארץ ישראל, שתהפוך ממצב של חורבן ומיעוט אוכלוסין למרכז שוקק חיים עבור האומה כולה.
ההבטחה וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם באה בניגוד למצבם של ישראל בגלות, שם הם מעטים ואינם זקוקים לתבואה רבה, שכן לעתיד לבוא הם עתידים להתרבות מאוד [אברבנאל]. מבחינה היסטורית, ריבוי זה מתייחס לאלו ששבו לארץ בימי כורש וארתחששתא [מלבי"ם].
הכפילות המופיעה במילים כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה נועדה לחזק ולהדגיש את ההבטחה. הפרשנים מסכימים כי כפילות זו באה ללמד על שובם העתידי של בני עשרת השבטים, אשר נעלמו ונסתרו במהלך הדורות.
כתוצאה ישירה מריבוי האוכלוסייה, וְנוֹשְׁבוּ הֶעָרִים, כלומר הערים שהיו בלתי מיושבות ונעזבות יתמלאו מחדש באנשים [מלבי"ם, מצודת דוד]. לאחר מכן, וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה, המקומות ההרוסים יזכו לבנייה מחדש [מלבי"ם, מצודת ציון]. תהליך זה של יישוב הערים ובניין החרבות מכוון במיוחד כנגד שטחי מלכות אפרים, נחלתם של עשרת השבטים שעתידים לשוב לארצם [אברבנאל].