ההבטחה האלוהית לגאולה נושאת בחובה מהפך תודעתי עולמי. לאחר תקופה ארוכה שבה גלות ישראל נתפסה כחולשה, ה' עתיד לגלות את כוחו ומלכותו דווקא דרך תהליך שיבת העם לארצו. מהלך זה אינו נועד רק למען עם ישראל, אלא כמפגן כוח פומבי שנועד לתקן את העיוות שנוצר בתפיסת האלוהות בעולם.
בראשית הדברים, ה' מכריז וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם. חילול השם המוזכר כאן נובע משתי סיבות עיקריות: ראשית, עצם הימצאותם של ישראל בגלות גורמת לאומות לזלזל בה', ושנית, מעשיהם הרעים של בני ישראל בתוך הגלות מוסיפים לחילול שמו [מלבי"ם].
כדי לתקן זאת, ה' מבטיח לקדש את שמו מחדש. הפרשנים מציגים גישות שונות בשאלה כיצד בדיוק יתבצע קידוש השם הזה. גישה אחת רואה בכך פעולה היסטורית של ישועה, לפיה עצם הוצאת ישראל מהגלות וקיבוצם מבין האומות היא היא קידוש השם [רש"י]. מנגד, יש המדגישים את הפן הרוחני והפנימי, ומסבירים שה' יכפה על ישראל לחזור בתשובה ויוציא מתוכם את המורדים, וכך יתקדש שמו על ידם [מלבי"ם].
פעולת הקידוש תעשה בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם, כלומר באמצעותכם ועל ידיכם [ביאור שטיינזלץ], והיא תתרחש לְעֵינֵיהֶם – דווקא לעיני הגויים, ולא רק לעיני ישראל [מנחת שי]. כאשר ה' יתקדש דרך עם ישראל לעיני כל העמים, התוצאה תהיה וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי ה', שכן אז יכירו הכל כי הוא המושל הבלעדי בכל הבריאה [מצודת דוד].
תהליך זה משקף הבדל מהותי בין אופן הנהגת ה' בגלות לבין הנהגתו בגאולה העתידית. בעוד שבזמן הגלות הניסים נעשים בהסתר, מתוך מסגרת הטבע ומאחורי הקלעים, הגאולה העתידית תתאפיין בניסים גלויים ומפורסמים, בדומה לאותות ולמופתים שהיו ביציאת מצרים. גילוי פומבי זה, ביד רמה ובהשגחה ברורה, הוא שיביא לכך שהאומות כולן יכירו את ה' באופן מלא וברור [אהבת יהונתן].