קרה לכם פעם שעשיתם משהו לא בסדר, ובמקום לכעוס עליכם, התנהגו אליכם בהמון אהבה? תחושה כזאת גורמת לנו בדרך כלל להצטער אפילו יותר על מה שעשינו. זה בדיוק מה שיקרה לעם ישראל. אחרי שה' יציל אותם, יטהר אותם וייתן להם חיים טובים, הם יעצרו לחשוב על העבר שלהם. כשהם יראו כמה ה' טוב אליהם, הם ירגישו חרטה גדולה ויבינו שהעונש שקיבלו קודם היה מוצדק לחלוטין.
כשהם ייזכרו בעבר, הם יחשבו על שני דברים. קודם כל על דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, שזה אומר התכונות והמידות הלא טובות שהיו להם בלב, כמו למשל גאווה או כעס. אחר כך הם יחשבו על מַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־טוֹבִים, שזה המעשים הלא טובים שהם עשו בפועל. אותו דבר קורה גם עם המילים עֲוֹנֹתֵיכֶם שקשורות למחשבות ולמידות הפגומות, ותּוֹעֲבוֹתֵיכֶם שקשורות למעשים עצמם. העם יבין שגם המחשבות שבפנים וגם המעשים שבחוץ היו צריכים תיקון.
בגלל הזיכרון הזה, הם ירגישו תחושה שנקראת וּנְקֹטֹתֶם. המילה הזאת מתארת בושה עמוקה מאוד. הם יתביישו כל כך על איך שהם התנהגו אל ה', בזמן שהוא ממשיך לעשות להם טוב ולהושיע אותם למרות הכל. הבושה הפנימית הזאת היא בעצם הדרך שלהם לחזור בתשובה ולזכות לסליחה על מה שעשו. העם צריך להמשיך לזכור את טעויות העבר, כדי שיוכל להתוודות עליהן, לבקש סליחה מכל הלב ולפתוח דף חדש ונקי באמת.