שאלתם את עצמכם פעם, אם ה' כל כך אוהב אותנו ורוצה להחזיר אותנו לארץ ישראל, למה הוא בכלל שלח אותנו לגלות מלכתחילה? כאשר הנביא אומר וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר, הוא מתחיל להסביר לנו בדיוק את זה. ה' מתאר את הקשר המיוחד שלו איתנו כמו קשר של אהבה בין איש לאשתו. כשהיינו בארץ ישראל ועשינו מעשים לא טובים, זה יצר סוג של לכלוך וטומאה. בגלל המעשים האלה, ה' היה צריך להרחיק אותנו קצת ולשלוח אותנו לגלות.
אבל, וזה אבל גדול מאוד, ההרחקה הזאת היא רק זמנית. ה' מעולם לא עזב אותנו לתמיד ולא ניתק את הקשר איתנו. הוא מחכה שנתנקה מהחטאים שלנו, נחזור בתשובה ונהיה שוב קרובים אליו. ויש כאן עוד נחמה גדולה: גם כשאנחנו בגלות, ה' לא משאיר אותנו לבד. הוא ממשיך להיות איתנו ממש באותו המקום, קרוב אלינו ושומר עלינו גם כשאנחנו רחוקים מהבית, עד שנוכל לחזור ולהיות יחד באמת.