הכרזת הנביא וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר פותחת מענה לשאלה מדוע ה' גירש את עם ישראל לגלות אם בכוונתו לגאול אותם לנצח. ה' מדמה את חטאי העם לימי נידה, כאשר ישראל נמשלים לאישה וה' לבעלה. כשם שבעל מתרחק מאשתו באופן זמני מבלי לגרשה וממתין שתיטהר ותשוב אליו, כך ה' הרחיק את העם בציפייה שיחזרו בתשובה. דימוי זה מלמד כי ממש כפי שבעל רשאי לשהות בבית אחד עם אשתו הנידה, כך השכינה אינה נוטשת את ישראל וממשיכה לשרות עמם גם בתוך טומאת הגלות.
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.