כאשר בני ישראל היו יֹשְׁבִים עַל־אַדְמָתָם, הם השחיתו אותה בְּדַרְכָּם, כלומר באורח חייהם ובתכונות נפשם, וּבַעֲלִילוֹתָם, שהם המעשים בפועל שצמחו מכך. חטאים אלו יצרו ריחוק פתאומי וכואב בין העם לה', וכשם שכְּטֻמְאַת הַנִּדָּה מרחיקה בין איש לאשתו, כך נאלץ ה' לגרשם ולהגלותם מארצו. למרות שריחוק זה הוא זמני וה' מצפה שיטהרו וישובו אליו, ישראל התעצלו לחזור בתשובה, ובאופן פרדוקסלי החורבן עורר דווקא את אומות העולם להיטהר בעוד העם נותר בטומאתו. עם זאת, כשם שבטומאה זו מותר לבני הזוג לשהות יחד באותו המבנה, כך שכינתו של ה' אינה עוזבת את ישראל ומוסיפה לשרות עמם גם בתוך הגלות.
יחזקאל, פרק ל״ו, פסוק י״ז
בֶּן־אָדָ֗ם בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ יֹשְׁבִ֣ים עַל־אַדְמָתָ֔ם וַיְטַמְּא֣וּ אוֹתָ֔הּ בְּדַרְכָּ֖ם וּבַעֲלִֽילוֹתָ֑ם כְּטֻמְאַת֙ הַנִּדָּ֔ה הָיְתָ֥ה דַרְכָּ֖ם לְפָנָֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.