יצא לכם פעם לתהות מדוע עם ישראל נאלץ לעזוב את הארץ היפה שלו ולצאת לגלות? החורבן והגירוש מהארץ לא קרו סתם כך, אלא היו תגובה ישירה למעשים הרעים של העם. ה' אומר וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, כלומר הוא כעס עליהם מאוד בעקבות שני חטאים חמורים במיוחד. החטא הראשון מתואר במילים עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ, שמשמעותן פגיעה קשה באנשים חפים מפשע. החטא השני הוא וּבְגִלּוּלֵיהֶם, כלומר הם עבדו עבודה זרה והשתחוו לפסלים שהביאו טומאה לארץ.
המפרשים מסבירים שכאשר פוגעים באנשים אחרים, זה משפיע על האדמה עצמה. האדמה נפגעת וכבר לא מצליחה להצמיח פירות ודברים טובים כפי שעשתה בעבר. בגלל שהארץ איבדה את הכוח הטבעי שלה להצמיח, העם לא יכול היה להישאר בה ונאלץ לנדוד ולהתפזר בארצות אחרות כעונש.
אבל גם כשהעם נענש ונשלח רחוק, ה' לא עזב אותם. הוא יצא איתם לגלות כדי להמשיך להשגיח עליהם גם בארצות זרות. הבעיה הייתה שכאשר העמים האחרים ראו את עם ישראל בגלות, הם לא הבינו שזה עונש מדויק על המעשים שלהם. הם צחקו וחשבו בטעות שעם ישראל גורש בגלל שה' חלילה לא הצליח לשמור עליהם ולהושיע אותם בארצם, וכך לצערנו נוצר זלזול בשם ה' בעולם.