יחזקאל, פרק ל״ו, פסוק י״ב

הבטחה אלוהית מופנית אל הרי ארץ ישראל, ומבשרת על קץ השממה ועל שיבה מוחלטת ונצחית של העם לאדמתו. ה' מצהיר וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, ומבטיח כי בניגוד לשיבה החלקית והעצמאית בימי בית שני, הפעם הוא בעצמו יוביל את העם מהגלות בהשגחה ישירה. הפנייה עוברת ללשון יחיד כלפי כל הר בנפרד, ומציינת שני שלבי קניין: וִירֵשׁוּךָ מתאר את עצם העברת הבעלות לידי ישראל, ואילו ההבטחה וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה מבטאת אחוזה מתמדת לדורות עולם. מתוך נצחיות זו מובטח וְלֹא תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם, כלומר הארץ לעולם לא תגרש שוב את יושביה ולא תהיה גלות נוספת, ובנוסף העם יינצל ממוות ומכיליון בתוך הארץ עצמה.