יחזקאל, פרק ל״ו, פסוק ב׳

ה' מזכיר את נבואות הפורענות שכבר נאמרו על אומות שונות ששמחו לאיד על חורבן ישראל, ולכן פותח בהכרזה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה. כאשר הארץ חרבה, קרא הָאוֹיֵב כלפי השממה עֲלֵיכֶם את קריאת השמחה והצהלה הֶאָח. שאיפת האויבים הייתה להשתלט על ארץ ישראל, המכונה וּבָמוֹת עוֹלָם משום שהיא נחשבת לארץ הגבוהה והיפה מכל, או לחלופין למרכז המסחר הגבוה של ירושלים. מטרתם הייתה שהארץ או מעמדה הכלכלי יעברו אליהם לְמוֹרָשָׁה, כלומר יהפכו לירושה ולנחלה בלעדית שעליה יוכלו להכריז כי הָיְתָה לָּנוּ.