יחזקאל, פרק מ״ו, פסוק כ״א

הנביא מובל דרך נתיב של אמה פרוצה אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה של המקדש, המזוהה כעזרת נשים. כאשר הוא עובר בין אַרְבַּעַת מִקְצוֹעֵי הֶחָצֵר, כלומר ארבע הפינות שלה, הוא מגלה כי וְהִנֵּה חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר. משמעות הדבר היא שבכל אחת מפינות החצר הגדולה נבנתה חצר קטנה ולא מקורה ששימשה כלשכה. לכל חצר היה ייעוד נפרד: בישול קורבנות הנזירים וגילוח שערם, בדיקת עצי המזבח מתולעים על ידי כהנים בעלי מומים, שהיית המצורעים, ולשכה רביעית שייעודה המקורי נשכח או ששימשה לאחסון היין והשמן של המקדש.