יחזקאל, פרק מ״ו, פסוק ו׳

וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יש להקריב פַּר בֶּן־בָּקָר אחד, וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂים וָאַיִל, כאשר כולם צריכים להיות שלמים וללא מום. כמות מופחתת זו ביחס לציווי התורה המקורי נועדה למצב של חוסר ברירה שבו הבהמות החסרות אינן בנמצא, או לחלופין מתארת מערכת קרבנות ייחודית לחנוכת הבית השלישי שאליה יצטרפו מנחות סולת ושמן. אף על פי שהפר הוא יחיד, הוא מתואר בלשון רבים כתְּמִימִם כדי ללמד על כלל הפרים שיוקרבו בראשי החודשים, לרמז שבהימצא שני פרים חובה להקריב את שניהם, או לדרוש שגם הפר וגם אימו יהיו ללא מום. חתימת הפסוק במילה יִהְיוּ מדגישה שכל הבהמות המוזכרות מעכבות זו את זו ונדרשות יחד לשם שלמות הקרבן.