בזמני העלייה לרגל, כאשר המוני העם מתקבצים במקדש, נקבעים סדרי תנועה מיוחדים לכניסה וליציאה מעזרת ישראל. מסלול ההליכה מתוכנן כך שאדם אינו חוזר על עקבותיו, אלא ממשיך קדימה ויוצא מן הצד הנגדי.
הפרשנים מסבירים כי הציווי מתייחס להגעה אל המקדש בַּמּוֹעֲדִים, משום שבימים אלו חלה חובה על כלל ישראל להיראות בעזרה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. סדר התנועה שנקבע הוא שהנכנסים אל העזרה מן השער הצפוני או הדרומי, משתחווים אל מול פתח ההיכל, ולאחר מכן ממשיכים ויוצאים דרך השער הנגדי [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הסיבה להנחיה זו היא כדי שהעולים לרגל ילכו לאורכה של העזרה כולה, ובכך יקיימו את מצוות הראייה במקדש בצורה המכובדת והשלמה ביותר [רש"י, רד"ק].
מתוך תיאור מסלול זה, עולה כי להמוני העם אין רשות להיכנס ולצאת דרך השער המזרחי. גם כאשר שער זה פתוח, מותר להם רק להשתחוות בפתחו, אך לא לעבור דרכו אל תוך העזרה [מלבי"ם, רד"ק].
לגבי המילה נִכְחוֹ, הפרשנים מבארים כי משמעותה היא "מולו" או "מנגד", כלומר על האדם לצאת מן השער הנמצא בדיוק מול השער שדרכו נכנס [מצודת ציון, מצודת דוד]. כמו כן, ישנו הבדל בפסוק בין הכתיב לקרי: המילה נכתבת ברבים, יצאו, כדי להתייחס להמון העם הרב הפוקד את המקדש, אך נקראת ביחיד, יֵצֵא, כדי להדגיש שההנחיה מכוונת לכל אדם ואדם באופן אישי [רד"ק, מנחת שי].