הנחיות קורבנות המנחה מקבלות צביון ייחודי כאשר מדובר בימים טובים ובזמנים מיוחדים, תוך פירוט הכמויות הנדרשות עבור כל קורבן.
השימוש בכפילות הלשונית וּבַחַגִּים וּבַמּוֹעֲדִים עורר דיון באשר למשמעותה. גישה אחת רואה בכך כפל לשון של מילים נרדפות שנועד להבהרה ולתוספת ביאור בלבד [מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המבחינים בין המושגים: המילה "חג" מציינת זמן של שמחה, אכילה ושתייה (כדוגמת חנוכת המקדש), שאינו בהכרח מועד קבוע, ואילו "מועד" הוא זמן שנקבע מראש, שאינו בהכרח חג. צירוף שתי המילים נועד לכלול את כל סוגי הימים המיוחדים [רד"ק].
גישה אחרת קושרת את הפסוק לימי חינוך המקדש העתידי ולמועדים הסמוכים להם. לפי קו מחשבה זה, וּבַחַגִּים מכוון לחג השבועות (שנקרא כך על שם קורבני שלמי החגיגה המובאים בו), ואילו וּבַמּוֹעֲדִים מתייחס לראש השנה וליום הכיפורים החלים בסוף ימי החינוך. בימים אלו לא יוסיפו קורבנות בהמה מעבר לקבוע בתורה, אך כן יוסיפו מנחות מיוחדות לכבוד חנוכת המקדש [מצודת דוד, מלבי"ם].
באשר לכמות המנחה, הפסוק קובע מידה של איפה אחת לפר ואיפה אחת לאיל. לגבי הכבשים נאמר מַתַּת יָדוֹ, ביטוי שמשמעותו נתינה התלויה בנדבת לבו ובהרחבת ידו של האדם [מצודת דוד]. עם זאת, יש המפרשים כי הכוונה היא להבאת שישה כבשים (בדומה לראש חודש) עם שישית האיפה לכל כבש, ומספרם המדויק לא פורש כאן משום שראש השנה חל גם בראש חודש, וממילא ברור שמספר הקורבנות לא יגרע מהמקובל בראש חודש [מלבי"ם].