בפינותיה של העזרה החיצונה במקדש מוקמו מתחמים מיוחדים שנועדו לבישול, והמבנה שלהם תוכנן בקפידה כדי לשרת מטרה זו.
המונח חֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת זוכה למספר הסברים בקרב המפרשים. הגישה המרכזית, הנשענת על מסורת חז"ל במסכת מידות [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם], מבארת כי אלו היו חצרות ללא תקרה, הפתוחות לשמיים. הסיבה לכך היא פרקטית: החצרות שימשו להבערת אש, והיעדר הגג אפשר לעשן ולקיטור לצאת החוצה בחופשיות. עם זאת, ישנם פירושים נוספים למילה זו. יש המפרשים כי החצרות נקראו כך משום שהיו עשנות ומושחרות מסימני הפיח והעשן שעלה מהן [מלבי"ם, שטיינזלץ]. לעומת זאת, על דרך הפשט, יש המסבירים את המילה מלשון קשר וחיבור, כלומר שהחצרות היו קשורות ומחוברות לזויות החצר הגדולה [רד"ק], או שהיו אלו חצרות גדורות [שטיינזלץ].
מידותיה של כל חצר כזו היו אַרְבָּעִים אֹרֶךְ וּשְׁלֹשִׁים רֹחַב. המפרשים מדייקים כי האורך של ארבעים אמה נמדד ממזרח למערב, ואילו הרוחב של שלושים אמה נמדד מצפון לדרום [מצודת דוד, מלבי"ם]. כיוון זה היה הכרחי מבחינה אדריכלית, שכן אחרת לא היה נותר די מקום ללשכות האחרות שבעזרה [מלבי"ם].
החצרות הללו מתוארות במילה מְהֻקְצָעוֹת. רוב הפרשנים מסבירים מילה זו מלשון זווית ופינה, דהיינו שהחצרות מוקמו בארבע פינותיה של החצר החיצונה [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, שטיינזלץ]. מנגד, קיים פירוש ייחודי הגוזר את המילה מלשון קילוף וגירוד, ומסביר כי בשל האש והעשן התמידיים שבחצרות אלו, שכבת הסיד שעל קירותיהן התקלפה ונשרה [מלבי"ם].
מן ההיבט המסורתי של נוסח המקרא, המילה מְהֻקְצָעוֹת מסומנת בנקודות מעל אותיותיה, והיא אחת מחמש עשרה מילים בלבד בכל התנ"ך שמופיעות עם ניקוד מיוחד זה [מנחת שי, רד"ק]. כמו כן, יש המציינים כי בחלק מהספרים המילה מִקְצֹעוֹת שבתחילת הפסוק נכתבת בכתיב מלא עם האות ו' בסופה [מנחת שי].