יחזקאל, פרק מ״ו, פסוק ט״ו

הנבואה מבהירה את היחס שבין קורבנות המילואים המיוחדים של חנוכת המזבח לבין קורבנות החובה הקבועים, ומדגישה את ההמשכיות ואת חשיבותה של שגרת המקדש.

המילה הפותחת את הפסוק נכתבת ועשו אך נקראת יעשו. עם זאת, משמעות הפועל נותרת זהה לחלוטין ומורה על עשיית הקורבן [מנחת שי, רד"ק].

הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהפסוק בא להבטיח כי הקרבת קורבן התמיד לא תתבטל או תידחה מפני הקורבנות המיוחדים שמובאים לחינוך המזבח. הציווי להקריב את הכבש ואת המנחה ואת השמן מתייחס לקורבן התמיד הרגיל, על מנחת הסולת והשמן שלו, בדיוק כפי שמצווה בתורה [מלבי"ם]. הכפילות בביטוי בבקר בבקר באה להדגיש כי עולת תמיד זו תוקרב בכל בוקר ברציפות וללא הפסק. קורבנות המילואים הם תוספת בלבד, ואין בהם כדי לגרוע ממצוות התורה הקבועות או לבטל את קורבן התמיד של הבוקר, וקל וחומר שלא את קורבן התמיד של בין הערבים [מצודת דוד, מלבי"ם].